"זרוק מרה בתלמידים" - מדיניות חינוכית מחוייבת ?

 הרב פרופ' נריה גוטל

תחומין כו תשס"ו

עמו' 252-269

ז .סיכום :חרב פיפיות בידי המורה

החכם שעיניו בראשו חייב להכיר את מכלול המקורות, הן אלה שמדגישים את חובת  כיבוד הרב את תלמידיו והן את אלה שמעניקים לגיטימציה לזרזים שונים, כולל  להכלמה, מאידך גיסא, הוא חייב שבעתיים להכיר את נפש תלמידיו ,שכן חרב פיפיות  מסורה בפיו ובלשונו, להשפיל או לרומם, יש להניח שבדורנו, בסתמא, אהבה ואחווה  ושלום ורעות הם שיהיו הדרך הנכונה והמועילה, אם כי ייתכנו זעיר פה זעיר שם  תלמידים, שלהם תהא נאה גם דרך ההכלמה, יהאפקטיביות' היא אמת-הבוחן 32  הראשית, 'מדד' זה, אסור לו שייתן חלילה הכשר לכל מה שהמורה הסובייקטיבי רואה  כאפקטיבי, המבחן צריך לשלב מימד אובייקטיבי של נוהגים חברתיים-תרבותיים  הרווחים אותה שעה באותו מקום, עם מימד סובייקטיבי של עולם תלמיד זה שלנגד  עינינו, 'עולם ציפיות' התלמיד, שהוא חלק בלתי נפרד מן העולם החברתי-תרבותי  הרווח, הוא גורם כבד-משקל, אפילו מכריע, מאחר וככל הנראה, בעידן הנוכחי אמצעי  זה פוחת והולך מאפקטיביותו, לכן 'למיחש מיבעי', ומשקל האיסור והשלילה גובר על פי  רוב, והוא המכריע.