Rav Sternbuch: The nature of the prohibition of not accepting lashon harah

Guest Post: 1) The following is a teshuva from R Sternbuch, my translation, which  R Eidenhsohn  has graciously agreed to print. I was excited to find this Teshuva because it addresses a basic question I've had for a long time: How can we be told whether to believe a story -don't we do so automatically based on whether we think it makes sense?
2)I found this Teshuva particularly hard to translate as it seemed highly repetitive and I'm not completely certain of R Sternbuch's conclusion. (Where exactly do you draw the line between chazakah and reality?)
3)I have opted for a somewhat freer translation. Readers who can do so, are obviously advised to consult the original teshuva

Teshuvos v'Hanhagos 1:555):
A question regarding accepting Lashon Harah {Henceforth LH}

The holy Chafetz Chaim zt"l in Hilchos lashon hara (6:10) rules that it's forbidden to accept LH that one heard on his friend- rather he must assume that the guy  remains with his status of not having sinned. Nevertheless, one may take precautions and it's necessary to investigate and clarify, however he must not have even a doubt in his heart- as the guy retains his presumed innocence {Chazakah}

And his words are very difficult: are people angels that when he hears from someone he trusts and who does not hate the guy he's speaking about and therefore the listener suspects in his heart that it might be true how can we say that this is an issur of accepting LH?  Now, of course he may not harm the person spoken about at all based on hearsay, but in his heart he's going to have doubts that the report may be true! And it is hard to even imagine that he 'suspects' only in order to investigate but in truth he has no real doubt.- the law of chazakah itself leaves us unsure of the reality, just Halacha dictates to act as if the previous status remains! But it's never been ruled that even in one's heart it's prohibited to be in doubt of the true reality! But rather we have a doubt what the true reality is, and the presumption of innocence (chezkas kashrus) doesn't decide on this.

I likewise saw in the sefer Pe'as Sadcha (from RSD Munk zt"l) #29 that he reported that he asked the Chazon Ish zt"l about this and he replied "who can behave like that- this [the halacha regarding LH] is just lomdus". And he means as we said before that it's impossible to behave like this and the torah was not given to angels.

Therefore, it appears that that the Chafetz Chaim's intent was that since when one who hears LH,it's human nature to believe the reporter, especially if he's a reliable person, and it therefore becomes a full blown doubt by him that the LH may be true. And on this the opinion of the holy Chafetz Chaim is that he must know that the rules of the torah require that he presume everyone innocent-  just that the halachah is that he is permitted to suspect- and as a precaution against something that's likely to cause him harm if the report is true. But, beyond this, it is definitely prohibited to tell others or cause the person in question any pain or the like. And this doubt that is permitted here to act on,  is for himself to doubt the guy's innocence despite the general rule of chezkas kashrus,  and to act as if the rumor might be true; but in his heart he needs to know clearly that the guy keeps his chezkas kashrus and therefore the LH report is false {Sheker}- and the torah was not given to angels.

In any case, we are commanded to "judge everyone favorably" - to find a mitigating factor {be melamed zechus} as much as possible. And there is no limit to how many mitigating factors one can find- as well as to entertain that the teller did not see what happened exactly or all the details and therefore did not relate all that was involved etc

And the primary prohibition of LH is that after one has heard the gossip, he should not change the way he relates to guy he heard about at all, and  that as relates to the guy he does not  suspect him of anything, even if he cannot be an angel who it would be clear to, as we have said. 

תשובות והנהגות כרך א

  סימן תקנה

שאלה: באיסור קבלת לשון הרע וגדרה 

הקדוש בעל "חפץ חיים" זצ"ל בהלכות לשון הרע (כלל ו' סעיף י') פוסק שאסור לקבל לשה"ר ששמע רע על חבירו רק יש להעמידו על חזקתו שאין בו עולה, ומ"מ למיחש מיהת בעי לברר וליזהר, אבל אין לו עוד אפילו ספק בלבבו כל זמן שיש חזקה. 

ודבריו תמוהין מאד, אטו בני אדם מלאכי השרת הם, וכששומע מאדם מהימן שאינו שונאו וחושש בלבו, היאך נימא שזהו איסור קבלת לשון הרע, ונהי דאי אפשר לו לנגוע בחבירו כמלא נימא על סמך שמועה, מ"מ בלבו מסתפק שמא השמועה נכונה, וקשה אפילו לצייר שחושש רק כדי לברר אבל באמת אין אצלו אפילו חשש, והלוא מדין חזקה גופא נשאר ספק רק הלכה לנהוג כמקודם, ומעולם לא נפסק בחזקה שגם בלב אסור להסתפק כלל, ועכ"פ יש כאן ספק במציאות והחזקת כשרות לא מכרעת על זה. 

וכן ראיתי בספר "פאת שדך" (מהגר"ש מונק זצ"ל) סי' כ"ט מביא ששאל מהחזו"א זצ"ל והשיב "מי יכול לעמוד בזה אין זה אלא לומדות" וכוונתו כנ"ל שהרי אי אפשר לעמוד בזה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. ולכן נראה בכוונת הח"ח דכששומע לשה"ר הלוא טבע האדם הוא להאמין למספר ובפרט אם הוא אדם נאמן, ונעשה לו עכ"פ ספק גמור, ולזה דעת הקדוש החפץ חיים שצריך לידע שדין התורה הוא להעמיד כל אחד בחזקתו והרי הוא בחזקת כשרות, ורק הלכה היא שמותר לחשוש וכחששא לענין זהירות מדבר שעלול ליגרם לו נזק אם השמועה היתה נכונה, ומלבד זהירות זה האיסור בתורת ודאי לספר לאחרים או לצערו וכדומה, וחששא זו שהותר בזה היא שלעצמו חושש שלא כדין חזקת כשרות, אלא כאילו כן האמת, אבל בלבו צריך לידע ברור שחזקתו בכשרות, ולכן סיפור הלשה"ר הוא שקר, ולא ניתנה התורה למלאכי השרת. ובכל אופן מצווים אנו "בצדק תשפוט עמיתך" ללמד זכות כפי האפשר ואין גבול עד כמה אפשר ללמד זכות, וגם לצדד שההוא לא ראה בדקדוק או את כל הפרטים ולא סיפר או יודע כל הנסיבות וכו'. 

ועיקר איסור קבלת לשון הרע הוא לאחר השמיעה שלא ישתנה אצלו היחס לחבירו כלל, וליהוי כאילו לא שמע, שלגבי חבירו אינו חושש כלל, אף אם לעצמו אינו כמלאכי השרת שברור לו, וכמ"ש.