Daas Torah - Prohibition against clear and flesh colored stockings

שו"ת אגרות משה 
 
אבן העזר חלק ד סימן ק

ו. אם יש טעם להקפיד שילכו הבנות באנפילאות כשאין מקפידין שלא יהו דקות כך שהבשר לא יראה מתוכן.

ובהא שיש אנשים שמקפידים שלא ילכו נשותיהן ובנותיהן בלא אנפילאות על רגליהן אבל אין מקפידין שיהיו האנפילאות באופן שא"א להראות שכתר"ה הקשה דאיזה חלוק יש דאם חשיבין לערוה גם למטה מהארכובה שקורין קני"א אין מועילין כלום דערוה בעששית אסור ואם כהמ"ב שאינו בדין ערוה אין צורך אנפילאות, האמת הוא שהוא לצניעות יותר מחמת שלהלכה עד הקני"א אינו ערוה. אבל איכא גם טעם להצניעות בזה משום שבעצם אין החוטים אף מהאנפילאות הדקין שייך שיראה בשר הרגלים והראיה שכשהן צבועין לבן ושחור לא נראה בשר הרגלים ורק מחמת שצבועין בצבע כמראה הבשר לכן נמצא שבעצם הם מכוסין ולא נראין כלל רק שנדמה לאינשי כנראין, שלכן אף במקום שהוא בדין ערוה ממש נמי הא איכא חלוק מאחר דעכ"פ הערוה מכוסה אך שיש לאסור משום דאיכא הרהור עכ"פ מזה שנראין כבשר וא"כ באם הוא מקום שאינו מביא לידי הרהור כהא דלמטה מארכובה אף אם היה עכ"פ בדין ערוה לא היה שום איסור, ונוגע לדינא ממש בקטנות שליכא הרהור אך שמ"מ הוא בדין ערוה שיהיה מותר באנפילאות כאלו, וזהו אולי טעמם.

והנני ידידו 

משה פיינשטיין
=================================================
שו"ת שבט הלוי חלק א סימן א

כבוד ידידי הרב הגאון הצ' אהוב למעלה ונחמד למטה כש"ת מו"ה בנימין זאב. יעקבזון שליט"א רב פאג"י סנהדרי' יצ"ו. אחדשה"ט באהבה וכבוד.

יקרת מכתבו קבלתי ושמחתי להקשיב משלומו הטוב. ואודות שאלתו שאלת חכם בענין הנשים גם נשואות ההולכות בלי גרבים, אם יש בזה גלוי ערוה מצד הדין ואם צריך למחות.

אעבור פרשתא דא בקיצור וה' יהי' אתנו.

בברכות כ"ד ע"א אר"י טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי והאמר ר"ש וכו' אלא באשתו ולענין ק"ש א"ר חסדא שוק באשה ערוה. ופירש"י שוק באשת איש ערוה להסתכל וכן באשתו לק"ש. ובשו"ע סימן ע"ה ס"א טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו וכו' וברמ"א וי"א דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה. וכתב בספר משנה ברורה שם אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן פרסות רגל עד השוק והוא עד מקום שנקרא קני"א בל"א במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדן וכו' אבל זרועותיה ושוקה אפי' רגילין לילך כדרך הפרוצות אסור ע"כ, וציין שם דדבריו לקוחים מהח"א ופמ"ג.

והנה מוכח מזה דדעת הגאון מ"ב דדרך הפרוצות דהוא בכלל דת יהודית שמוציאין עבורה אשה מבעלה מעיקר הדין עפ"י המבואר כתובות ע"ב מתחיל רק מארכובה דהיינו קני"א ולמעלה ונמשך בזה אחרי החיי"א ופרמ"ג, ובמכתה"ג דבריו צ"ע, דדברי החיי"א אינם משמע כן וגם בדברי הפמ"ג צ"ע.

וז"ל החיי"א כלל ד' ס"ב כל גופה של אשה מה שדרכה להיות מכוסה נקרא ערוה וכו' וכן פרסות רגליה במקום שדרך לילך יחף מותר אבל זרועותיה ושוקה אפי' רגילין בכך כדרך "פרוצות" אסור ע"כ, הרי דלא התיר אלא פרסות רגליה, אבל לא חלק הרגל שלמעלה מן הפרסה דהיינו קנאכע"ל בל"א עד ארכובה (קני"א) דזה באמת בכלל שוק כאשר אבאר אי"ה להלן.

אלא דעיקר העתקת מ"ב בזה מהפמ"ג, וגם זה צ"ע, דז"ל הפמ"ג במ"ז סק"א והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה (עיין רש"י ויקרא ז' ל"ב, ובתוי"ט פ"י דחולין מ"ד וכ"פ הרמב"ם פ"ט ה"י ממעה"ק ושוק לפעמים נקרא ירך, כ"ז בפרמ"ג), ונמצא כל הרגל עד הקני"א במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש וכו' עכ"ל. הנה הפמ"ג כתב זה דרך אפשר והמ"ב החליט הדברים.

אמנם גם גוף דברי רבינו הפמ"ג לא זכיתי להבין מש"כ דשוק באדם מתחיל רק מארכובה דהיינו הקני"א ולמעלה והיינו משום דהבין הפמ"ג דשוק דאדם דומיא דשוק דבהמה דמבואר לענין חזה ושוק במשנה וגמרא חולין שם ובתוי"ט שם וברמב"ם הנ"ל דהוא מפרק ארכובה התחתונה ולמעלה עד הגוף ב' פרקים דהיינו פרק אמצעי מן הרגל ופרק העליון וס"ל להפמ"ג דארכובה התחתונה של בהמה כנגדה ארכובת האדם דהיינו הקני"א ורק משם ולמעלה מתחיל השוק, וזה צע"ג דהא כבר הוכיחו תוס' מנחות ל"ז ע"א ד"ה קיבורית דשוק דאדם לא הוי כשוק דבהמה, דשוק דאדם מתחיל מיד אחר הרגל התחתון לפני הארכוביא דהיינו הקני"א, וכן הוכיח הגרעק"א בתשובותיו מהדו"ת סימן כ"ח בראיות נכונות דשוק דאדם למטה מן הקני"א, וא"כ תמה אני על עצמי דמה"ת לנו לחלק בין שוק דאדם דמתניתין דאהלות פ"א שהביאו תוס' הנ"ל ועוד כ"ד דמוכח כן כמבואר בתשובת הגרעק"א לשוק של ענינינו דלימא דשוק של גלוי ערוה רק למעלה מן הארכובה, וכיון דכל חילי' דפמ"ג רק מדמיון שוק של בהמה וכבר כתבנו דאין משם ראיה, א"כ שוב הדרינן לסתם לשון שוק שבשאר מקומות שכולל נמי חלק הרגל אשר למטה מן הקני"א, ושפיר דייק החיי"א לכתוב וכן פרסות רגליה וכו', דרק זה מותר באיתגליא, וכל השאר צריך להיות מכוסה, או בבגד, או עכ"פ בגרבים.

ונראה לענ"ד ראיה לזה מלשון הב"י ממש"כ על דברי הטור בסימן ע"ה שכתב וכן אם שוקה מגולה וכו' וז"ל הב"י כלומר שאע"פ שאינו מקום צנוע באיש הוי ערוה באשה, ואי ס"ד דהיינו ממקום הברך עד הגוף, היתכן קס"ד כזאת שמקום זה לא יהיה ערוה באשה מקום שהוא המרגיל הכי גדול לערוה ורגליה יורדת מות כתיב. ותו דגם באיש מקום זה מקום צנוע הוא, כדמשמע במגילה כ"ד ע"א ע"ש רש"י ד"ה פוחח ועש"ה כ"ד ע"ב רש"י ד"ה קטן, ועש"ה בהגהות הב"ח אות ב' דמפורש כן וע"ש בטו"א ורש"ש בזה. אלא כנ"ל דהבית יוסף קרא גם לפרק שלמטה מן הארכובה שוק וזה דקמ"ל דגם זה בכלל ערוה לענין ק"ש וגלוי ערוה לענין אשת איש.

וכיו"ב מדברי הב"ח שם במה שכתב דהיה סברא מבחוץ דאין לחוש כלל לגילוי השוק וכו' ואפילו בא"א ליכא איסור להסתכל בהם (לולא דקמ"ל הטור) דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור וכו' יעש"ה ופמ"ג הנ"ל ואי ס"ד דהב"ח אשוק שלמעלה מן הארכובה עד הגוף קאי, א"כ אין לך תמהון לבב גדול מזה שיעלה על לב שום טועה דיהיה מותר להסתכל בא"א בירך הסמוך למקום הגוף ממש. וגם וכי שם מן הסתם מלוכלך בטיט וכו' (והיינו מחמת מלאכה וכיו"ב כמש"כ הפמ"ג), אלא ודאי כמש"כ עפ"י תוס' מנחות הנ"ל דשוק דאדם מתחיל למעלה מרגל התחתון, ועפ"י דין צריך להיות מכוסה או בבגד או בגרבים וכיו"ב, ולא מצאתי כדי סמיכה להתיר, מאחר שבחיי"א מבואר לאיסור ובפמ"ג אינו מבואר להיתר כנ"ל. והקב"ה יצילנו משגיאות ויטהר לבנו לעבדו באמת. ידידו דוש"ת מצפה לחסדי ה'.

ועיין בלשון רשב"ם ב"ב נ"ז ע"ב ד"ה לפי, משמע קצת כדברינו, וכבר העיר בזה בתשובת צור יעקב ח"ב סי' א' בהגה בן המחבר זצ"ל, וע"ש בפנים התשובה. וכבר כתבנו דבתשובת הגרעק"א מהד"ת הכריע כדהתוס' מנחות ל"ז דיש חילוק בין שוק דאדם לבהמה והיינו לחומרא כמש"כ. .